סתיו

גבעות הכורכר. נס ציונה

אדמה קשה כמו סלע בזלת כבד, נסדקת ומבוקעת וחצב ראשון מגיח, קורא תיגר על הלמות הקיץ המהביל.

חלוץ הרבה לפני שאר המחנה פורץ דרך לבדו, משאיר כל מתחרה מאחור ויוצא לכבוש את לב הדבורים ושאר מֵאֲבְּקי השכונה..

חצב בביתי הישן. מבקע את הקיץ הלוהט. האדמה אומרת סתיו. 

חצב בבית גוברין

מדהים הטבע. איך מכל קיצון מפיק את המיטב הטוב.

איך בלי טיפת מים ושמש צורבת ממעל הדבר העדין הזה יודע לצאת החוצה?

ואיך הם הזרעים שנובטים רק בשעת שריפה, בשיא הגיהינום??

ואלו שנובטים רק אחרי עיכולם במעמקי מעיו של איזה ג'מוס מזדמן ??

וטבע האדם?? איזהו זה שיודע בכל אשר נשרף וכל אשר נסדק ונבקע והתרסק ובלב סערת הסערות לנבוט??

איזהו זה שכמו הענב מגיהינום החום יודע להפיק את היין שישמור על זרעו???

זמן התכנסות והתבוננות ושחרור שליו ומועיל לכולנו.

זמן התחדשות

ונביטה

נחניאלי או שניים כבר בדרך...