אייקידו - הרים ועבודה פנימית
מספרים על יהודי שרצה כל הזמן לדעת מה תפקידו כאן בעולם. יום אחד נגלה אליו אלוהים. "אתה באמת רצה תפקיד? אתה רואה את ההר ליד הבית שלך? אתה צריך לדחוף את ההר הזה במשך שנה".
היהודי, מלא במרץ, סוף סוף ידע מהו תפקידו בעולם, השכים קום ומהבוקר עד הלילה דחף את ההר. לאחר מספר חודשים, הלך לאחור ונעמד מרחוק כדי לראות כמה הצליח להזיז את ההר וגילה כי ההר לא זז אפילו סנטימר אחד. הוא נשבר והחל לבכות. אלוהים התגלה אליו בשנית ושאל אותו "למה נשברת?"
"ריבונו של עולם", ענה, "נתת לי תפקיד כזה פשוט - בסך הכל לדחוף את ההר הזה ואני לא הצלחתי להזיזו אפילו בסנטימר אחד".
"אני לא ביקשתי ממך להזיז את ההר, ביקשתי בסך הכל לדחוף אותו" - "שים לב איזה שרירים קיבלת בזכות זה, איזה צבע קיבלת בפנים, איך השתנתה יציבתך, מה קרה להליכתך, איך נשימתך....והתמדתך וסבלנותך...
לאו דווקא מה שחשבת שזה התפקיד הוא התפקיד.."
אייקידו כמו בחינוך כמו בריפוי. את התהליך בדרך כלל לא רואים. הוא פנימי, חבוי, עמוק, קורה צעד אחר צעד, לא תמיד נדע את המתרחש אך תמיד משהו מתקיים ונבנה ומשפיע עלינו ועל דרך חיינו. גם אם אנו מבינים טכניקה וגם אם לא, גם אם הצלחנו וגם אם לא, גם אם אנו יוצאים שמחים מאימון כמו גם מתוסכלים. מרגישים שהכל מתחבר או מסתרבל אם הבנו רעיון או ישנה תובנה או לא נראה כי לא קרה דבר..
דברים טובים מתרחשים. את חלקם אנו מרגישים מיד ואת חלקם ביום מן הימים.
לא להזיז את ההר מטרתנו כי אם לקבל כל כך הרבה בזכות הדחיפה היומיומית.
אימון ואמון ואמונה שבדרך
שנה טובה. שנה של אייקידו. שנה של צמיחה והתפתחות.
הראל
