התרגשתי כשראיתי אותה במרץ נערי יוצאת לקראתי מביתה, מחכה ברחוב עם שער פתוח עוד לפני שהספקתי להגיד לה בטלפון שהחניתי.
התרגשתי כשנכנסתי לביתה המטופח להפליא וראיתי שולחן עמוס בעוגות שאפתה, תותים ופקאנים, שוקולד ושסק ותה עם ח'תכה לימון. חלילה שלא אהיה רעב.
התרגשתי לשמוע אותה מספרת בכזו נחת על כל המשפחה שהיא ובעלה משה ז"ל הקימו כאן לתפארת.
התרגשתי לראות שכל בתי הילדים צמודים אליה, על אותה פיסת הקרקע ושכל הנכדים והנינים מקיפים ועוטפים אותה והיא מקיפה ועוטפת אותם. באהבה גדולה.
התרגשתי כשלא נתנה לי לצאת בידיים ריקות. ביד אחת היא שמה לי קנקן שמן זית תוצרת בית של המשפחה מכפר קיש. היד השנייה זכתה בשקית פקאנים, תנובת שני עצים בחצר הבית. מהבית הזה אף אחד לא יוצא כשחסר לו משהו.
התרגשתי כשהיא הגיעה, יפה, עם אותו מרץ נערי של פגישתנו הקודמת, ידיה מלאות, איך לא, כל אחת בצלחת עוגיות... שאפתה לנו לערב.
התרגשתי מסיפורה, משאירה ביתה וזיכרון הוריה מאחור והופכת ל"אמא" לאחיותיה.
התרגשתי מכוחותיה ובחירותיה וחוזק נפשה וההומור שלה והצלילות וחוסר ההסכמה להיות קורבן.
התרגשתי מהסליחה שבליבה, מהנתינה, מאהבתה לכולם. למרות כל שחסר לה. אולי על אף מה שחסר היה לה.
התרגשתי מאופיר, הנכדה המקסימה, שליוותה אותה והייתה לצידה ויחד איתנו כל הערב. מקשיבה, גאה בסבתא שלה. דור ההמשך.
ומאוד מאוד התרגשתי מכל מי שבא. שלושה דורות. מראים עד כמה אכפת. עד כמה רוצים להיות שותפים, לשמוע, לדעת, לזכור. עד כמה זה חלק מאיתנו, מזהותנו.
בלי טקסים גדולים ומילים רחוקות. רק ככה ביחד, במעגל.
כמה מרגש היה הערב!
תודה גדולה ליוזמה הנהדרת של "זיכרון בסלון" ולחבורה המופלאה של האנשים שם שעושים ועוזרים ותורמים אין סוף מאחורי ולפני הקלעים.
והתודה הכי גדולה פלוס חיבוק גדול מכולנו לפנינה אוסט היקרה על שבאה אלינו ושיתפה אותנו וחלקה איתנו סיפורה. מאחלים לה עוד שנים טובות ומאושרות, מלאות בעשייה שאינה יודעת שובע, הנאה גדולה מבני המשפחה והרבה בריאות טובה.
מי ייתן והזיכרון יהיה לא כזה שמסתכל אל העבר ומעורר שנאה ונקמה אלא זיכרון שמופנה אל העתיד, אל הטוב והאור, כזה שמחויב לתיקון עולם ולביעור הרע.
תודה מקרב לב לכל מי שלקח חלק טרח והגיע!!!
ערב יום השואה תשע"ו
4 במאי 2016
עוד מהערב:
מחשבות על בחירה, מתוך "האדם מחפש משמעות" מאת ויקטור פרנקל
"ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות, מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו, כי אפשר היה לגבור על האפתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה של ערה נפשית וגופנית."
"...אנחנו שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים בצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבחור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי. כשנתבונן מנקודת ראות זו על תגובותיהם הנפשיות של אסירי מחנה ריכוז, על כרחנו יירא לנו לא רק כביטוי לתנאים פיסיים וסוציולוגיים מסוימים. קיום תנאים שונים, כגון חוסר שינה, מחסור במזון ולחצים נפשיים למיניהם, עלול להעלות את הרושם, שהאסירים מוכרחים היו להגיב בדרכים מסוימות. ולא היא. בסופו של חשבון מתברר, כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה. מכאן שביסודם של דברים יכול כל אדם אף בנסיבות אלה, להכריע בעצמו, מה הוא יהיה - מן הבחינה הנפשית והרוחנית גם יחד. יכול הוא לקיים את הדרת כבוד האדם שלו גם במחנה ריכוז."
"אנו טייסי חיל האויר הישראלי בשמי מחנות הזוועה
קמנו מאפר מליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת
מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן
לעם היהודי ולארצו ישראל"
אמיר אשל, תא"ל, חיל האויר הישראלי
כנפי רוח / הרב קוק
"בן אדם, עלה למעלה, עלה.
עלה למעלה, עלה, בן אדם.
עלה, למעלה עלה.
כִּי כֹּחַ עַז בך,
יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ,
כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אֶל תכחש בָּם,
פֶּן יכחשו לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם – דרוש, בן אדם,
ויימצאו לך מיד."
